Vayedaber

Kilayim

Daf 4b

הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת הָא שְׁאָר דְּבָרִים לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא לֶפֶת הִיא צְנוֹנוֹת הִיא שְׁאָר כָּל דְּבָרִים. 4b מַה נָן קַייָמִין אִי מִשּׁוּם זְרָעִים בְּאִילָן לָמָּה לִי גֶּפֶן וּצְנוֹנוֹת אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל דְּבָרִים הָאֵילּוּ. אִי מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן לָמָּה לִי לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל דְּבָרִים. מִן מַה דְּתַּנֵּי רִבִּי חִייָא כְּגוֹן אֲגוּדָה שֶׁל לֶפֶת וַאֲגוּדָה שֶׁל צְנוֹנוֹת. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְּלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן.

Traduction

Hiskia dit: la règle de la Mishna ne s’applique qu’aux raves et radis (qu’il est d’usage d’enfouir, non à d’autres objets). Au contraire, selon R. Yohanan, la règle s’applique également à n’importe quel objet. S’il en est ainsi, pourquoi d’après lui, qui admet la crainte du mélange entre la verdure et les plants d’arbres, parler des raves ou radis enfouis sous la vigne? Pourquoi ne pas le dire de tout arbre en général? Si, au contraire, il ne s’agit pas de mélange de verdure avec les plants d’arbres, parce que l’on ne veut pas laisser enraciner ce que l’on enfouit (41)''Il est bien entendu que l'on parle de la vigne, en raison de son enracinement rapide; mais qu'à plus forte raison, il s'agit de tous les arbres fruitiers.'', à quoi bon préciser qu’il s’agit de raves ou de radis? Pourquoi ne pas dire n’importe quel objet (puisqu’il ne s’agit pas de les enraciner)? C’est vrai, et l’on n’a mentionné les raves ou radis que par cette raison que, selon l’enseignement de R. Hiya, l’on a l’habitude de réunir ces 2 sortes en bottes avant de les enfouir, parce que l’on ne veut pas leur laisser prendre racine.

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא שנו אלא לפת וצנונות. קסבר חזקיה דלפת וצנונות הם כלאים זה בזה והלכך מפרש דלפת וצנונות בדוקא שנו דצריך שיהו מקצת העלין מגולין ואז אינו חושש משום כלאים זה בזה דלאו דרך שתילה בכך:

הא שאר הדברים לא. כלומר דאין כאן משום הרכבת ירק באילן דנאסור אף שאר ירקות אם אין העלין מגולין אלא דוקא שני מינין שהן כלאים נקט וה''ה כיוצא בהן משאר מינין שהן אסורין זה בזה ולפת וצנונות דנקט לאשמעינן שהן כלאים זה בזה:

ר' יוחנן אמר. לא היא דלא שנייא היא הכא בין לפת ובין צנונות ובין שאר הדברים וטעמיה דר' יוחנן משום דס''ל דלפת וצנונות אינן כלאים זה בזה ולאו משום כלאים של עצמן נקט הכא אלא משום הרכבת ירק באילן ואו לפת ואו צנונות קתני והא דנקט להו משום שכן דרכן להטמין אותן אגודות אגודות ומתני' מפרשינן נמי שטמנן אגודות כדמסיק לה ממה דתני ר' חייא:

מה אנן קיימין. השתא מפרש לה לעיקר טעמא דהמתני' ואליבא דר' יוחנן דקאמר משום זרעים באילן והיינו הרכבה כדפרישית ומסיק ואזיל נמי לטעמא דנקט לפת וצנונות:

אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפי' שאר כל האילן. כצ''ל וכך הוא בנוסחות הישנות ומה שכתוב כאן בספרי הדפוס טעות הוא ואגב שוטפא דלקמן הכניסו תיבות וצנונות אפי' שאר כל הדברים ג''כ כאן. וכלומר דהא קשיא לן דאי טעמא דהמתני' דבעינן מקצת העלין מגולין דאל''ה אסור משום הרכבת זרעים באילן א''כ למה לי גפן דנקט הא אפי' שאר כל האילן אית ביה משום הרכבת ירק באילן וכ''ת דגפן דנקט לרבותא דאע''פ שהוא רך מהני מקצת עלין מגולין דאינו חושש משום הרכבה אכתי קשיא דמאי חזית למינקט הרבותא בחד צד והיינו במקצת עלין המגולין ליתני שאר כל האילן או אילן סתם וגפן נמי בכלל אילן הוא ולישמעינן רבותא גם לאידך גיסא דאם אין מקצת עלין מגולין אית ביה משום הרכבת ירק באילן ואפי' בכל האילן ואע''פ שהוא טומן אותן בקרקע תחת האילן וא''כ ליתני אילן סתם ותרתי הוי שמעינן רבותא דהתירא במקצת עלין מגולין אפי' בגפן ורבותא דאיסורא באין מגולין ואפי' בשאר כל האילן:

אי משום שאינו רוצה בהשרשתן. האי כעין קושיא אחריתא היא וכלומר דאפי' תימא דהאי דיוקא דנקט גפן לא קשיא לן מידי משום דאיכא למימר דניחא ליה להתנא טפי למינקט רבותא דהתירא בהדיא דאפי' בגפן אינו חושש משום הרכבה כשמקצת עלין מגולין ומכ''ש בשאר כל האילן וממילא שמעינן לאידך גיסא דכשאינן מגולין הוי כדרך שתילה ואסור בכל האילן דאין טעם לחלק במה שנקרא דרך הרכבה בין גפן לבין שאר כל האילן ונהי דהא לא קשיא מ''מ קשיא לן בעיקר טעמא דהתירא דמקצת עלין מגולין דאמאי אינו חושש משום הרכבה דאי משום שאינו רוצה בהשרשתן וכלומר דאי בהאי טעמא לחוד סגי דכשהניח מקצת העלין להיות מגולין גלי אדעתיה שאינו רוצה בהשרשתן דאימתי שירצה יאחוז בעלין וישמיטם א''כ למה לי לפת וצנונות דנקט בדוקא הא אפי' בשאר כל הדברים הוא כן וליתני ירקות סתם דכשטומנן ומקצת עלין מגולין אינו חושש משום הרכבת כלאים ואפי' בגפן:

מן מה דתני ר' חייא וכו'. כלומר אלא ודאי אין לנו לתרץ המתני' אלא מן מה דתני ר''ח דמפרש לה דלפת וצנונות דנקט כגון אגודה של לפת ואגודה של צנונות והשתא הכל ניחא דהתנא בא להשמיענו בזה דתרתי בעינן שיהו אגודות ושיהו מקצת עלין מגולין והלכך נקט לפת וצנונות לפי שדרכן בכך להטמין אותן אגודות אגודות בארץ כדי שיהו נשמרין ובעינן נמי שיהו מקצת עלין מגולין דבהכי גלי דעתיה שאינו רוצה בהשרשתן דכשירצה יוציא אותן בעלין המגולין:

הוי לית טעמא דלא משום שאינו רוצה בהשרשתן. האי דלא בהש''ס הזה אלא הוא בכל מקום דקאמר לית טעמא וכו' וכה''ג במקום דשייכא וכלומר הוי דע''כ ודאי היא דאין לנו טעם אחר אלא טעמא דאינו רוצה בהשרשתן ולהכי נקט לפת וצנונות דדרכן להטמינן אגודות דאז אמרינן מדהטמין אנודות אגודות והניח ג''כ מקצת העלין מגולין בכה''ג הוא דגלי דעתיה שאינו רוצה בהשרשתן והא בלא הא לא סגי:

תַּנֵּי פַּגָּה שֶׁטְּמָנָהּ בְּטֵבֵל וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בִּגְחָלִים אִם הָיוּ מִקְצָתָן מְגוּלִּין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְאִם לָאו אֵין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי אָמַר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תּוֹחֵב בִּשְׁפוּד אוֹ בְסַכִּין וְנוֹטְלָן. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנֵּי לֹא יִגּוֹר אָדָם אֶת הַכִּיסֵּא וְאֶת הַמִּיטָּה וְאֶת הַקַּתֵּידְרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רַבָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּכִסֵּא שֶׁרַגְלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בְּטִיט שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וּכְמַה דְתֵימַר מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוּף אֲנָן תַּנִּינָן נִיטָּלִין בְּשַׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. וְהָא תַּנִּינָן שְׁבִיעִית. אִית לָךְ מֵימַר שְׁבִיעִית דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. פָּתַר לָהּ שְׁבִיעִית דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וְהָכָא אָמַר הָכֵן. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית אִית לֵיהּ מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית. אוּף הָכָא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.

Traduction

On a enseigné (42)''Babli, (Shabat 123a); (Eruvin 77a).'': si l’on a enfoui dans de la paille un rond de figues sèches (pour achever leur maturité) et un gâteau dans des cendres chaudes (auxquelles, quoique éteintes, il n’est pas permis de toucher le samedi), il n’est permis en ce jour de les prendre que si une partie des feuilles est découverte (pour les saisir sans toucher à l’entourage); selon R. Eliézer ben Tadaï, l’on peut en tous cas les enlever à la pointe d’une fourchette ou d’un couteau (43)L'on ne se préoccupe pas de ce qui est à l'entour.. Ce dernier avis est conforme à celui de R. Simon, puisque l’on a enseigné (44)''Même série, Betsa, 2, fin ( 21d); Babli, (Shabat 22a) et 29b.'': on ne doit pas, le samedi, traîner à terre un fauteuil, ni un lit, ni une chaise, pour ne pas produire de trou en ce jour; mais, selon R. Simon c’est permis (car il n’y a pas d’intention expresse de creuser en faisant ce transport). Rabba au nom de R. Houna, R. Hagia au nom de R. Zeira, ou R. Yossé au nom de R. Hila, dit que les sages s’accordent à déclarer comme R. Simon qu’il est permis le samedi d’enlever une chaise dont les pieds se trouvent dans de la chaux (sans se préoccuper de ce qui est à l’entoure); et comme il est permis de la retirer de là, on peut aussi la replacer. Nous aussi, dit R. Yossé, nous sommes d’avis que l’on peut les enlever le samedi (45)''Comp. Ci-arprès, (Maasser Sheni 5, 1) ( 51d); (Shabat 3, 3) et 7.'', comme il est dit dans notre Mishna (sans se préoccuper de ce qui est à l’entoure). C’est le contraire, selon R. Yossé bar R. Aboun (les sages ne sont pas d’avis comme R. Simon que l’on peut retirer la chaise); et l’opinion exprimée dans la Mishna, que c’est permis, est celle de R. Simon (non des autres sages). Mais se peut-il que, d’après ce dernier, il soit question de 7e année agraire (et qu’au cas où les feuilles seraient couvertes, les produits seraient interdits comme pousses nouvelles? Or, n’a-t-on pas enseigné (46)Sheviit 9, 1). que, selon R. Simon, toutes les pousses spontanées peuvent être consommées la 7e année, sauf le caroub, tandis qu’ici on semble dire l’inverse? Il n’y a pas de contradiction: bien que R. Simon autorise l’usage des pousses, il ne conteste pas la sainteté de la période; de même ici, on n’applique pas à ces produits la loi agraire, ni même la sainteté de cette période de temps (à moins que les feuilles soient couvertes).

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא דשבת פ' י''ז פגה שטמנה בתבן כצ''ל וכן הוא שם וכן גרסי' להא לקמן פ' כירה והא דלקמן:

פגה. תאנה שלא בשלה כל צרכה וטומנה בתבן להתבשל ותבן מוקצה הוא לטיט:

אם היו מגולין מקצתן. שיכול לאחוז בהן וליטלן ואפילו טלטול מן הצד לא הוי:

בין כך ובין כך תוחבן וכו'. דטלטול מן הצד הוא ולא שמיה טלטול:

אתיא דר''א בן תדאי כר''ש. דאיהו נמי מתיר בדבר שאין מתכוון וה''נ אינו מתכוון לטלטל לדבר האסור אלא לשפוד ולסכין שהן דברים הניטלין בשבת ואע''פ שניטל עמו התבן טלטול מן הצד הוא:

דתני. בתוספתא דביצה סוף פ''ב לא יגרור וכו' ור''ש מתיר משום דדבר שאין מתכוין הוא:

מודים חכמים לר''ש וכו'. דבמשוקע בטיט אין כאן חריץ ואע''פ שהטיט ניטל עמו טלטול מן הצד הוא:

וכמה דתימר וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וקמ''ל דמותר אף להחזירו לאחר שעשה בו צרכו:

אוף אנן תנינן. דמודין חכמים לר''ש דהא קתני במתני' וניטלין בשבת ואפילו לחכמיה ומשום דבטלטול מן הצד לחוד לא פליגי אדר''ש וא''כ לא צריך לאוקמי נמי להא דר''א בן תדאי כר''ש אלא דבכה''ג אף חכמים דר''ש מודו:

א''ר יוסי בר' בון. ממתני' לאו ראיה היא דאיכא למימר דר''ש היא:

והתנינן שביעית במתני'. וכי אית לך למימר שביעית כר''ש אתיא:

דר''ש פתר לה שביעית. בתמיה כלומר היאך תפרש אין חושש משום שביעית דמתני' אליבא דר''ש דהא ר''ש מתיר בספיחי שביעית לקמן רפ''ט דשביעית דס''ל כל הספיחין מותרין והכא אמר הכן דאם מקצת עלין מגולין אז הוא דאינו חושש משום שביעית הא לאו הכי חושש והא מתיר הוא בספיחי שביעית:

אע''ג דר''ש מתיר וכו'. כלומר אי משום הא לא קשיא דאע''ג דר''ש מתיר ספיחי שביעי' דס''ל דאין הספיחין נשמרין מ''מ אית ליה משום קדושת שביעית שצריך לאוכלן בדין קדושת שביעית כדתנן במס' שביעית וא''כ מפרשי' הכא נמי דאינו חושש משום שביעית דקתני היינו דאינו חושש לאוכלן בקדושת שביעית דמכיון דטמונין הן ואינו רוצה בהשרשתן לא חייש להספיחין משום קדושת שביעית:

Kilayim

Daf 5a

5a זָרַע שְׁנֵי מִינִין בְּבִקְעָה שְׁנֵי מִינִין בְּחוֹרֵבָה שְׁנֵי מִינִין וְחִלְּקָן גֶּדֶר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּטוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חַייָב. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּזוֹרֵעַ עַל גַּבֵּי הַיָּם עַל גַּבֵּי פֵּיטְרָא עַל גַּבֵּי סְלָעִים עַל גַּבֵּי טְרָשִׁים שֶׁהוּא פָּטוּר. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּזוֹרֵעַ עַל מְנָת לְהַתְקִין גֶּדֶר שֶׁהוּא פָּטוּר. אָמַר רִבִּי בָּא קַּרְתָּגֵינִיָּא מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְעִנְייַן שַׁבָּת עַד שֶׁתָּנוּחַ. מַתְנִיתִן פְּלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן הַזּוֹרֵעַ חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה כְּאַחַת הֲרֵי זֶה כִלְאַיִם. פָּתַר לָהּ בִּנְתוּנִּים בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּהוּ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה מוּקְרָחִין בְּתוֹךְ שְׂדֵה תְבוּאָה אוֹ מוּקָּפִין גֶּדֶר.

Traduction

Si l’on sème côte à côte 2 espèces dans une vallée cultivée, ou dans des champs en friche, ou des 2 côtés d’une haie, la loi du Kilayim ne leur est pas applicable selon R. Yohanan; mais elle l’est, selon R. Simon ben Lakish. Toutefois, celui-ci se range à l’avis moins sévère du préopinant si l’on sème les 2 espèces sur de l’eau, ou sur un terrain pierreux, ou sur des cailloux ou rocs (47)En ce cas, la semaille n'étant pas productive, n'est pas interdite. V. Erakhin, 14b., ou sur des racines; et il n’applique pas non plus le Kilayim lorsqu’en semant les 2 espèces, on exprime aussitôt la condition de les séparer par une haie. Enfin, dit R. Aba de Carthagène, quant à celui qui jette quelque chose d’une propriété particulière dans la rue, R. Simon ben Lakish reconnaît qu’il n’est coupable, que lorsque l’objet jeté est déposé (n’est plus dans ses mains; de même, il y a défense pour les semences si elles sont productives). L’avis que vient d’exprimer R. Yohanan (savoir, que 2 objets semés ne forment pas Kilayim), n’est-il pas opposé à la Mishna, aux termes de laquelle ''celui qui sème à la fois du froment et de l’orge, transgresse la loi sur les hétérogènes''? Il se peut, fut-il répondu, que dans notre Mishna il s’agisse d’un champ ayant 6 palmes carrées (sans quoi, ce ne serait pas défendu); car, R. Yohanan dit: la loi du Kilayim ne s’applique qu’à un terrain de 6 palmes circonscrites par d’autres cultures, ou entourées d’une haie.

Pnei Moshe non traduit

זרע שני מינין בבקעה וכו'. כלומר אם אחר שזרע המינין חילקן בגדר על גביהן וביניהן פליגי בה:

פטור. משום דהגדר מפסיק ביניהן ולא מיחזו כלאים:

ר''ל אמר חייב. הואיל ומתחילה לא היה כאן גדר:

מודה רשב''ל בזורע ע''ג הים. היא אבן גדולה קבועה בארץ שטוחנין עליה זיתים בפ' המוכר את הבית המוכר את בית הבד מכר את הים וכן ע''ג פטרה והוא כמו אבן ע''ג סלעים קרקע קשה או ע''ג טרשים שבקרקע כל אלו לאו מקום זריעה הן ומודה שהוא פטור משום זורע כלאים דשדך כתיב הראוי לזריעה:

בזורע על מנת להתקין גדר שבשעת זריעה היה דעתו ע''מ להתקין גדר אח''כ ולחלקן בין שני המינין שהוא פטור:

מודה רשב''ל לענין שבת עד שתנוח. כלומר אע''ג דפליג ר''ל בכלאים וס''ל דמכיון שהוציא מתוך ידו לזרוע חייב כדמפרש טעמיה לקמן מודה הוא לענין שבת דלא אזלינן בתר שעת הוצאה ואפי' הוציא מרה''י על מנת להניחו ברה''ר אינו חייב עד שיניח ופלוגתא היא בריש מס' שבת דאיכא למ''ד דס''ל אם נטל להוציא על מנת להניח חייב ור' יוחנן ס''ל התם המוציא אינו חייב עד שיניח ולפיכך קאמר הכא דמודה ר''ל לר' יוחנן לענין שבת אינו חייב עד שתנוח:

מתניתא פליגא על ר' יוחנן. דהא קתני הזורע חטה ושעורה כאחת ה''ז כלאים אלמא דמשעת זריעה כבר עבר משום כלאים ולא מהני מה שחלק אח''כ ביניהן בגדר וקשיא לר' יוחנן:

פתר לה בנתונים בתוך ו' על ו'. לקמן בפ''ב תנינן תבואה בתבואה בית רובע שצריך להרחיק מין תבואה אחד ממין תבואה אחר בית רובע הקב ירק בירק ששה טפחים והיינו לענין איסור אבל לענין חיוב מלקות א''ר יוחנן אינו חייב עד שיהו ששה על ששה מוקרחין בתוך שדה תבואה כלומר אם בשדה תבואה של מין אחד יש בה מקום קרחת של ששה על ששה וזרע בתוכה מין אחר אז הוא חייב על כלאים מפני שלחיוב מלקות צריך שיהא בתוך ששה טפחים וכשזרע מקום הקרחת של ו' על ו' בתוך שדה תבואה אחרת ה''ז חיוב או אם מוקפין גדר והיינו שהגדר מוקף סביב הששה על ששה נמצא כשזרע בתוכה שני מינין הרי כאן חיובא לכלאים והשתא קאמר הכא דהא דקתני הזורע חטה ושעור' כאחת ה''ז כלאים ומשמע דלענין חיובא משום כלאים קתני פתר לה ר' יוחנן דמיירי נמי בכה''ג שהיה מין חטים בתוך ו' על ו' של שעורים או איפכא דמכיון שהמין אחר מקיפו סביב חייב משום כלאים וכי קאמר ר' יוחנן לעיל דמהני חילוק גדר אחר הזריעה בין שני המינין בשאין מין אחר מקיפו סביב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source